Narrow screen resolution Wide screen resolution Auto adjust screen size Increase font size Decrease font size Default font size blue color orange color green color

ילדים כבדי שמיעה - אינטראקציית הורה-ילד

ילדים כבדי שמיעה - אינטראקציית הורה ילד הדפס דואל
נכתב על ידי יואב ליבוביץ   

מחקרים רבים נעשו ע"מ לתאר את אינטרקציית האם והילד באוכלוסייה זו של ילדים כבדי שמיעה. כאשר בוחנים את הדינמיקה הזו שמים לב ללא מעט היבטים שליליים הן מצד האם והן מצד התינוק. ייתכן שממצאי מחקרים אלה יוכלו להסביר חלק מאותן בעיות התפתחותיות מהן סובל הילד כבד השמיעה כאשר הוא מגיע לגיל בוגר יותר. אותם קשיים ברכישת שפה; בהגייה, ביצירת מבנים תחביריים, רכישת אוצר מילים, שליטה בחוקיות השיח וקשיים בפיתוח מגוון יכולות חברתיות.

כאשר נבדקה השפעת סטטוס שמיעה שונה בקרב אמהות ותינוקות בגיל 12 חודשים נמצא כי בדיאדות בהן האם שומעת תקין והתינוק סובל מליקוי שמיעה, האינטראקצייה אופיינה הן בחוסר סינכרוניות של מבט אם-תינוק והן בחוסר תגובתיות של התינוק לפניותיה של אימו, ובמספר פעמים מועט בהם ניסה התינוק ליצור קשר עם אמו.

כאשר נבדקו האוכלוסיות בגיל 18 חודשים אותן דיאדות קיבלו ציון אף נמוך יותר מבמבדקים הקודמים, מה שמרמז על השפעת סטטוס שמיעה שונה על איכות האינטראקציה. (Meadow-Orlans, 1997).

שמים לב כי באינטרקציות אם-ילד בקרב אוכלוסיה זו, בייחוד בגיל 18 חודשים, גיל בו השפה מתחילה לשחק תפקיד מרכזי באינטראקציה, האם נוטה לפתח גישה הרבה יותר דומיננטית, שתלטנית, היא נוטה לפעול בצורה הרבה יותר אקטיבית באינטראקצייה, יותר יוזמת מאשר נותנת הזדמנות לתינוק להגיב, דבריה כלפי הילד מבוטאים לרב בצורה של ציווי, התקשורת מצידה היא מאד לקונית ובסיסית עם המון חזרה עצמית(Brinich, 1980).

התינוק מצידו נוטה להפגין הרבה פחות הנאה מהדיאדה יחסית לאוכלוסיית ילדים ששמיעתם תקינה. לאורך האינטראקציה הוא מתנהג בפאסיביות, הרבה פחות יוזם קשר מצדו, נראה כיותר תלותי ופחות שואל וחוקר.

בשלבים מאוחרים יותר התנוק עשוי להראות בעיות בתחום של קוגניצייה חברתית, בעיות בהערכה עצמית, בעיות בויסות רגשי,(התינוק נכנס הרבה יותר למצוקות רגשיות) ומפגין יכולות לא גבוהות בהתמודדות עם מצבי עקה (מצאו סף תסכול נמוך (low tolerance of frustration ) אצל ילדים בני שנתיים בקרב אוכלוסייה זו מה שמוגדר כחוסר אונים נלמד (learned helplessness) ( (Cross et al., 1980).

אך עם זאת עושה רושם כי האם מסוגלת לפצות על אובדן היכולת לתקשר בצורה אודיטורית מושלמת עם ילדה, ובצורה אינטואיטיבית נוצרת אדפטצייה מצידה ;האם נהיית יותר מודעת לצרכים הויזואליים של ילדה, ויוצרת איתו קשר בצורה שתביא למקסימום תוצאות חיוביות. ז"א, הדרך ליצירת הקשר מצד האם, אשר תביא ליתר תגובתיות מצד תינוקה, היא תהיה המועדפת מצדה. בצורה כזאת מתפתחת תקשורת שהיא בעיקרויזואלית ובעזרת חוש המגע. כאשר האם פונה אל תינוקה היא משתדלת יותר לחדור לשדה הויזואלי שלו. הובחן שימוש רב יותר בשפת גוף וסימני גוף, ושימוש רב יותר במגע בזמן האינטראקציה. (Loots & Devise, 2003)

מצד שני ישנה גישה שטוענת כי התגברות הדומיננטיות והשתלטנות מצד האם במהלך האינטראקציה הוא תהליך נורמלי ואדפטיבי גם בקרב אוכלוסיית תינוקות שאינם כבדי שמיעה בגיל המוקדם. התינוק פשוט אינו מוכן עדיין לאינטראקציה רציפה מצידו, בעוד האם ממשיכה לנסות לגרות את בנה להגיב. (כאשר בחנו את מידת התגובתיות של התינוק בשלב הקדם שפתי, אשר נמדדה ע"י תדירות הניסיונות מצדו ליצור קשר באוכלוסיות של ילדים כבדי שמיעה עם אמותיהם וילדים ששמיעתם תקינה עם אימותיהם לא נמצא הבדל (Gallaway, 1998).

אולם, בעוד אצל הורים ותינוקות ששמיעתם תקינה מתחילה בשלב מסויים התקשורת המילולית והשימוש בסמלים לשוניים, (תאור מקרה מצב) אצל התינוקות כבדי השמיעה מצב זה הופך להיות כרוני ומתמשך.

ואכן, מצאו כי תדירות אירועי הקשב הויזואלי בדיאדות אם-תינוק כבד שמיעה בן 18 חודשים (גיל בו האם והבן מסוגלים לקשב משותף (joint attention), ובו מתפתחת יכולת להעביר ולשתף חוויות מתוך עולם פנימי ולנהל אינטראקציה דרך אובייקט), נמוכה מדיאדות בהן שמיעת שני הצדדים תקינה. כמו כן אורך האפיזודות קצר יותר. (Prezbindowski, 1998).

לעומת זאת בקרב אמהות כבדות שמיעה לתינוקות כבדי שמיעה לא נמצאה לקות בהתפתחות האינטראקציה לשלב זה. היה פיצוי מצידן על אובדן היכולת האודיטורית. מצאו כי האמהות נקטו בשימוש מוגבר בגישה ויזואלית/טקטלית, הן הצליחו להביא את ילדן פעמים רבות יותר ולמשך זמן רב יותר לידי קשב ויזואלי ע" שימוש מוגבר בשפת גוף, בשפת הסימנים, בהרבה חיוכים ומגע אוהב (Lederbrg & Everhart, 2000).

על אף הנאמר לעיל עדיין יש קושי בייצור תאורייה כוללת שתבאר את מהות השפעת לקות השמיעה בקרב תינוקות על האינטראקציה עם אמותיהם. רב המחקרים שנעשים בתחום נעשים בעיקר כאשר בוחנים התנהגות של צד אחד- או האם או הילד ולא בוחנים התנהגות משותפת. עוד דבר הוא כי המחקרים נעשים בתקופות שונות בהתפתחות הילד כבד השמיעה, ולעיתים הממצאים נראים כלא עקביים.

לפיכך נוצר צורך לבוא ולאגד את הממצאים הללו לגבי הדיאדות בהם הילד כבד שמיעה אל תוך גישה התפתחותית ולבחון את השפעת הלקות על האינטראקציה על פני תקופות זמן שונות.