Narrow screen resolution Wide screen resolution Auto adjust screen size Increase font size Decrease font size Default font size blue color orange color green color

ילדים כבדי שמיעה - אינטראקציית הורה-ילד

התאורייה האינטר-סובייקטיבית הדפס דואל
נכתב על ידי יואב ליבוביץ   

 

The inersubjective developmental theory בוחנת את אינטראקציית האם והילד מרגע הלידה עד לשלב בו מתחילה להתפתח שפה מילולית בתקשורת.

(Intersubjective – מתייחס לחוויה שהיא לא אובייקטית ולא סובייקטיבית, אלא חוייה שמשותפת ל- 2 תודעות או יותר. ולהשפעה ההדדית שנוצרת בין אותן תודעות).

פרק זמן זה מחולק ל- 4 תקופות (Emerging, Physical, Existential, Symbolic) ובכל תקופה ישנו ביטוי שונה להשפעת לקות השמיעה על האינטראקצייה בין האם לילד:

השפעת לקות השמיעה על השלביםEmerging+physical

שלב ה- emerging(לידה – חודשיים) מתייחס לחווייה המשותפת של האם והתינוק במשך השבועות הראשונים לחיים.האינטראקציה בשלב זה מאופיינת בסינכרוניזציה פיסית בסיסית בין האם לתינוק תוך שיתוף רגשי. בצורה אינטואיטיבית, ההורים חולקים דפוס התנהגות בסיסי ורפטטיבי בהתאם לדפוס הפעולה של תינוקם. בדרך זו התינוק לומד לזהות את סביבתו, ולומד כי היא ניתנת למניפולציה.

(אינטראקציה אופיינית: האם ניצבת מול תינוקה, מזיזה את ראשה קדימה ואחורה, התינוק פותח וסוגר את פיו באותה תדירות בה ראש האם זז).בשלב ה- physical (חודשיים – 10 חודשים) מתוארת תקשורת שמערבת לקיחת תור באינטראקצייה (אמא מדגדגת את תינוקה - התינוק צוחק. האם מפסיקה ומחכה שתינוקה יחייך, התינוק מחייך – האם מדגדגת שוב וחוזר חלילה).

הסינכרוניות נוצרת מתגובתיות האם לאוריינטציה המולדת של תינוקה, שבשלב זה החל מייחס לעצמו attachment figures. הגירוי הקולי משפיע על יצירת אינטראקציה פנים אל פנים ( face-to-face ) ועל יצירת הקשב הויזואלי. התינוק נקשר לדמויות מרכזיות שמעוררות אצלו רגשות חיוביים. מחקרים מייחסים לשלב זה את ה- development of meaning(מיח"א), תינוקות לומדים לזהות דמויות ע"פ הצליל אותו הם מפיקים בסביבתם.

לתינוקות בשלב הזה יש העדפה לצלילים בעלי טון גבוה ומשתנה שמתואר כ- mothereseומיוחס בעיקר לאם. (Cooper & Aslin, 1990).

צלילים אלו הוכיחו כמגבירים את התגובתיוית של התינוק ותורמים ליצירת המקצב והסינכרוניזציה ההתנהגותית.

לאמהות לתינוקות בעלי לקות שמיעה יהיה קשה יותר ליצור קשב ורגעי סינכרוניות עם ילדן.

לטיב האינטראקציה בשלב זה השפעה ישירה גם על ההתפתחות השפתית של התינוק. אינטראקציה אופיינית לשלב זה היא כאשר התינוק משמיע קולות אל מול אימו, אמו מגיבה לקולות הללו, לרב בצורה של חיקוי. תגובה זו של האם משמשת כפידבק עבור התינוק, נותנת לו אינדיקציה לגבי האספקטים השונים של הצליל - טון, מקצב, ווליום ותהודה אשר תורמים להתפתחות שפתו.

אולם למרות זאת, היכולת המולדת ליצור אינטגרצייה של מידע סנסורי לגבי העולם שבחוץ, מאפשר לאנשים שלוקים בערוץ סנסורי מסויים לפצות על כך בערוצים סנסוריים אחרים. סינכרוניזציה בשלב זה יכולה להיות מושגת באמצעים ויזואליים שמערבים יותר תנועה ומגע.

ואכן, אינטראקציות שניצפו בין אמהות חרשות לבין ילדן השומע, הכילו יותר שפת גוף, ג'סטות, הבעות פנים "חיוביות" (חיוכים) מצד האם, שנועדו לעודד את ילדן להסתכל ולהיות מעורב יותר בארועי אינטראציות מסונכרנים והדדיים (Koester, 1992).

בדומה, סינכרוניזציה בין תנועות ידי תינוקות חירשים לבין שפת סימנים של אימם החירשת נצפתה באוכלוסיית תינוקות כבר בגיל 1-3 חודשים. כמו כן, סוג תנועת התינוק, צורתה, ומיקום תנועות ידיו היו בהתאם לתנועות ידי האם בשימוש בשפת הסימנים. (Maestas & Moores, 1980).

גם אמהות שומעות נצפו מנהלות אינטראקציה עם ילדן כבד השמיעה בשימוש מוגבר באמצעים ויזואליים-טקטליים אולם זה לא נעשה מיידית ואוטומטית (Koester, 1992).לרב נצפו האמהות מתקשרות בשימוש בקולות מוגזמים, (לפעמים הסיבה היא שהאמהות עדיין מנסות לבחון את יכולות השמיעה של ילדן ולתקשר איתו בדרך אודיטורית "רגילה").

לכן, על אף לקות השמיעה ואובדן היכולת לתקשר בצורה "רגילה", טיב האינטראקציות בשלב זה, באוכלוסיה זו של ילדים כבדי שמיעה עם אמותיהם, תלוי במידה רבה ברמה בה האמהות מציגות עצמן בצורה ויזואלית-טקטלית. ע"י שימוש בדרך זו אמהות חרשות מצליחות לייצר רגעי סינכרוניזצייה ולעודד את ילדן לפתח דפוסי מבטים שנחוצים לתקשורת ולעלייתם לשלב הבא.

השפעת לקות השמיעה על שלב ה- Existential(10 חודשים – 15 חודשים) –שלב זה מהווה קפיצה "איכותית" בהתפתחות התינוק, הוא מגלה מצבים מנטליים סובייקטיביים אותם הוא יכול לחלוק.

האינטראקצייה עוברת ממצב של פעולה/תגובה בין האם לתינוקה למצב ה"אינטר-סובייקטיבי".

שינוי זה מאופיין בלימוד ע"י חיקוי ההורה, החלפת מבטים ספונטניים בין הורה לאובייקט או לארוע המתרחש, רכישת הרמזות חברתית ( Social referencing ), התינוקות מונחים על ידי התגובה הרגשית של המטפל לגבי האובייקט או האדם שנמצא בסביבתם (לדוגמא התינוק מביט ומנסה לגעת בסכין מטבח, האם עוטה ארשת פנים רצינית ומשנה את אופן וטון דיבורה בהתאם. ע"י תגובת אמו התינוק לומד כי אובייקט זה הוא מסוכן). (לבחון משפט אחרון) בנוסף, הורים ותינוקות בשלב זה נהיים מעורבים בהחלפה דו-צדדית של כוונות, רגשות, ואובייקטים אשר באמצעותם הם חולקים קשב משותף.

אותם אובייקטים מהווים מצע עבור התפתחות רגולצייה הדדית של רגש ופתירת בעיות. עבור ניהול משא ומתן עבור כוונות תקשורתיות ושיתוף משמעויות תרבותית.

קול האם משחק תפקיד חשוב בשיתוף החוויה הרגשית יחד עם תינוקה, לפני שהתינוק מבין עוד מילים, שינוי המקצב והאינטונצייה בקול האם מעיד על משמעות רגשית שונה עבור אובייקט, ארוע או אדם שבסביבתם.

מחקרים מצאו כי היה כיוונון רגשי הרבה יותר נמוך בדיאדות בהם האם שומעת והילד (בן 9 חודשים) כבד שמיעה, יחסית לדיאדות בהן סטטוס השמיעה של הצדדים היה זהה. ז"א לתינוק היה יותר קשה לכוון את הרגשתו כלפי ארוע או עצם ע"פ תגובת אימו (Loots, Devise, Woolfgang, 2005).

אי לכך, הורים לתינוק כבד שמיעה אשר שמיעתם תקינה עלולים לחוות קושי בפיתוח כיוונון רגשי והשגת שיתוף רגשי עם תינוקם, אלא אם כן יאמצו גישה יותר ויזואלית-טקטלית ויותר פתיחות ומודעות כלפי ערוצי תקשורת נוספים מלבד הדבקות בערוץ האודיטורי.

השפעת לקות השמיעה על שלב ה- Symbolic(15 חודשים – שנתיים) – בשלב זה סמלים לשוניים (מה זה?) נכנסים לאינטראקציה שבין האם לתינוקה, אשר מועשרת ע"י יצירת משמעויות לגבי אובייקטים וארועים והרחבתם (אינטראקציה אופיינית: תינוק מביט על בובה ועל אימו, האם לוקחת את הבובה ואומרת: "בוא נסרק אותה", התינוק לוקח מסרק ומביא אותו לאימו. וכן הלאה). משקל נוסף ניתן לשלב זה כי בו התינוק רוכש שפה ובאמצעותה ניתן להרחיב ולהעמיק באותם משמעויות לגבי מוקדי האינטראקציה. התינוק מבין כבר אספקטים יותר מורכבים באובייקט בו נוצר הקשב הויזואלי (צורה, גודל, צבע). התינוק מתמקד במה שהמבוגר לידו מדבר ועושה ומתחיל להבין דברים שלא מתמקדים דווקא במה שקורה כרגע ועכשיו (בניגוד לשלב הקודם). המבוגר יכול להרחיב בנוגע לאובייקט אליו מוסט הקשב של התינוק (Loots, Devise, Woolfgang, 2005) ובכך "מיפגש מוחות" נהייה אפשרי.
 

ישנה חשיבות גדולה ליכולת התינוק בשלב זה לבצע חלוקת קשב בין האובייקט לבין אימו. אצל ילדים ששמיעתם תקינה הדבר יכול להתבצע הודות ליכולתם ליצור קשב ויזואלי וקשב אודיטורי בו-זמנית. התינוק מתמקד באובייקט שהוא נושא האינטראקציה מצד אחד, ומצד שני להקשיב למה שיש לאימו להגיד לגבי האובייקט בו הוא מתמקד(Gallaway, 1998) .

אצל התינוק כבד השמיעה זה בעייתי יותר, והוא נאלץ באופן תמידי להסיט את הקשב הויזואלי שלו מהאם לאובייקט על מנת לחבר בין מקורות המידע ובכך נאלץ לשייך בין שני ארועים ויזואליים.

כתוצאה מכך, שלב זה נראה מעוכב יותר אצל ילדים כבדי שמיעה סמוך לגיל שנתיים (הסמלים הלשוניים עדיין לא חדרו אל שפתם). בניסיון לתמרן את קשב תינוקן, אמהות שומעות לילדים כבדי שמיעה נוטות להיות יותר שתלטניות ופולשניות במשך האינטראקציה (Meadow-Orlans, 1997) בעוד אמהות כבדות שמיעה נוקטות יותר באסטרטגיית "המתנה", ומחכות עד אשר תינוקן יסיט את הקשב שלו אליהן בכדי שיוכלו להגיב לגבי האובייקט אליו מופנה הקשב שלו (Erting et al., 1990). כמו כן הובחן כי אמהות חרשות לילדים כבדי שמיעה בגיל 12 חודשים, מטות את גופן לכיוון האובייקט ומצביעות לפני ואחרי שקוראים לחפץ בשמו או "מתייגים" אותו (ע"י שפת הסימנים), ובאופן כללי ממקמות עצמן יותר קרוב אל החפץ (Spencer, 1992).

אמהות שומעות לילדים כבדי שמיעה אשר משתמשות בדרכי תקשורת ויזואליות – אודיטוריות בו זמנית, מסתכנות בנידוי משלב זה באינטראקציה. ולעתים מפתחות עקב זאת דרכי תקשורת מניפולטיביות ושתלטניות. לעומת זאת אמהות חרשות נראו כמסוגלות להציג שפה בשלב הזה ע"י התאמה לצרכים התיקשורתיים הויזואליים של ילדן כבד השמיעה. ע"י שימוש ביתר מגע ותנועות גוף ואסטרטגיות ויזואליות הן מצליחות להעלות את האינטראקציה לרמה של שיחה

.